1. מדידה של אורך הטלומרים (קצה הכרומוזומים, המתקצרים עם הגיל).
2. מדידת רמות ביטוי הגנים.
3. מדידת רמות ביטוי החלבונים.

יחד עם זאת, אין ספק כי השיטה המתקדמת והמדוייקת ביותר היא מדידה של ביומרקרים הנקראים מתילציה על ה- DNA. הבדיקה הזו מביאה לביטוי את כל מה שהיינו רוצים לראות בבדיקת גיל ביולוגי מהימנה:

1. בממוצע, יש קורלציה ברורה בין הגיל הכרונולוגי לגיל הביולוגי.
2. הבדיקה מנבאת היטב פנוטיפים הקשורים לגיל. כלומר, יש קשר בין תוצאות הבדיקה למצב הרפואי שלכם.
3. תוצאות הבדיקה משתנות עם שינויים באורח החיים או התערבויות אחרות.

דפוסי המתילציה הם חלק מתחום המחקר הרחב שנקרא אפיגנטיקה. אפיגנטיקה היא מכלול התהליכים הביולוגיים המסדירים את הגנום. זה מה שגורם להבדלים ברמת התא, ומבדיל למשל בין תא עצב לתא עור. דפוסי המתילציה הם כמו "חלודה" על ה- DNA: המתילציה משנה את הביטוי של הגנים על ידי הוספת קבוצת מתיל (3CH) למקום בגנום הנקרא CpG, ומתילציה במיקום הזה קובעת אם הגן יהיה פעיל או לא.

אם התא עבר מתילציה או לא זה עניין דיכוטומי (0 או 1). ככל שאנחנו מתבגרים, יש יותר ויותר תאים בגופנו שעברו מתילציה. החוקר סטיב הורבת' מ- UCLA ערך מחקר פורץ דרך בנושא, שמטרתו לפתח "שעון ביולוגי". המודל שפותח בדק את שיעור התאים ברקמה שעברו מתילציה. כדי לפתח את המודל הורבת' לקח 21,000 אתרים של CpG בבני אדם, הריץ רגרסיה בכלים של בינה מלאכותית המשווה מול התוצאות לגיל הכרונולוגי של האדם. מתוך 21,000 הפרמטרים הללו, התגלה כי רובם חסרי משמעות לגיל הביולוגי, והמערכת צמצמה את מספר האתרים ל- 353 בלבד.

השעון פותח והוצג בשנת 2013, ומאז קיימות בחו"ל מספר חברות מסחריות המציעות בדיקות גנטיות לבחינת הגיל הביולוגי האישי על פי המודל.

אני שוקלת להביא בדיקה כזו לארץ. מי שעשוי להיות מעוניין לעבור את הבדיקה מוזמן לכתוב לי בתגובות. אין כאן שום התחייבות, כמובן, אלא רק בדיקת היענות ראשונית.

מי שמעוניין בבדיקה מוזמן לכתוב לי בתגובות או להשאיר פרטים.

לנגר התחילה לחקור את השפעת החשיבה החיובית על הזדקנות כבר בשנות השבעים, וביצעה מספר מחקרים מעוררי מחשבה בנושא. הניסוי המפורסם שלה פורסם בספרה Counterclockwise. במהלך הניסוי לקחו קבוצה של אנשים בני 80 לשבוע בבית הארחה. לפני הניסוי נבדקו עבור הקבוצה מדדים של חוזק אחיזה, גמישות, שמיעה, ראייה וזיכרון.

הקבוצה חולקה לשניים: קבוצת הביקורת נכנסה לבית הארחה רגיל, אכלה אוכל טוב ונחה.

קבוצת המחקר, שכללה שמונה גברים בשנות השמונים, נכנסה למקום שונה. הנבדקים התבקשו לדמיין שהם נמצאים בשנת 1959 (הניסוי בוצע בשנת 1979). כדי להקל על הדימיון, המקום עוצב בסגנון שהיה מקובל עשרים שנים קודם לכן, הטלביזיה שידרה תוכניות שהיו פופולריות עשרים שנים קודם לכן, וכך גם הרדיו. הנבדקים התבקשו לדמיין שהם צעירים בעשרים שנים, ולא לדבר עם האורחים האחרים על מצבם הרפואי הנוכחי. גם הצוות התייחס אליהם כאל צעירים יותר, למשל, הם התבקשו להרים לחדרים את המזוודות שלהם בעצמם.

תוצאות הניסוי היו יוצאות דופן: הנבדקים בקבוצת המחקר הראו שיפור בכל המדדים שנבדקו, כולל זיכרון, טונוס שרירים וראייה. הם גם נראו צעירים יותר בסוף הניסוי, על פי הערכה שנתנו אנשים אובייקטיבים לתמונות שלהם. במילים אחרות, הלך חשיבה צעיר יותר עשה Reverse Aging לנבדקים!

מאז ביצעה לנגר כ- 200 מחקרים שונים, העוסקים רובם ככולם בהשפעת המציאות הנתפסת על התגובה של אנשים אליה. למשל, מחקר שבו אנשים רומו לחשוב שישנו פחות שעות ממה שישנו באמת התעוררו עייפים יותר והפגינו עייפות לאורך היום או מחקר שבו אנשים מבוגרים שניתן להם לטפל בצמחים ולקבוע את סדר היום שלנו הראו מדדים טובים יותר בריאות ואריכות ימים.

המסקנה של לנגר גובשה בתיאוריה שלה "תיאורית התגבשות הסטראוטיפים". כלומר, התהליך שבו אנשים מתבגרים בהתאם לסטראוטיפ שיש להם על אנשים מבוגרים.

בסקירת מחקרים שפרסמה לנגר בנושא [1], היא מצטטת מחקרים המוכיחים כי:
– לאנשים מתרבויות שבהן יש תפיסות שליליות לגבי אנשים מבוגרים יש יותר סיכוי ללקות בבעיות זיכרון בגיל מבוגר.
– ככל שלאדם הצעיר יש יותר ציפיות לגבי ירידת זיכרון בגיל מבוגר, כך הוא מגדיל את סיכוייו ללקות בירידת זיכרון.
– שינויים במוח הקשורים למחלת אלצהיימר, כגון אובדן נפח בהיפוקמפוס, נמצאו כמתואמים עם סטריאוטיפים שליליים על גיל מבוגר שהיה לאדם בשלב מוקדם יותר בחיים.
– תפיסות חיוביות לגבי הזדקנות מגינות מפני דמנציה, אפילו בהינתן נטייה גנטית.
– במחקר שבוצע במכון אוהיו עקבו אחרי אנשים בני 50 במשך שני עשורים. אנשים עם תפיסות מוקדמות חיוביות יותר לגבי הזיקנה היו בעלי בריאות טובה יותר, וחיו בממוצע 7.5 שנים יותר מאנשים בעלי תפיסות מוקדמות שליליות.

לכן, לפי מחקריה של לנגר על מנת להתגונן מפני הזדקנות עלינו לגבש תפיסות חיוביות לגבי איך נזדקן, להאמין שמצבנו הבריאותי והמנטלי יישאר איתן, והכי חשוב: להמשיך לנהוג כצעירים.

אימוץ התנהגויות צעירות בחיי היום-יום יישמרו עלינו צעירים, וזו לא סתם תיאוריה של פסיכולוגים או עניין רוחניקי. באחת השבתות האחרונות הלכתי עם הילדים לפארק טיפוס חבלים. האם במקום כזה אסתכל עליהם מלמטה ואפטפט עם ההורים האחרים? או שאצטרף אליהם לטיפוס?

הרי אם אטפס איתם אחזק את השרירים, אתרגל את המוח לחוויה חדשה, אשפר את הקשר מוח-יד-רגל. אם אפול אז אצחק, שזו בכלל דרך מהנה גם להיות צעירה וגם לחזק את הקשר עם הצוחקים האחרים. לעומת זאת, אם אשאר להתבונן על הילדים מלמטה, לא אחווה שום דבר מהחוויות החיוביות האלה, ואפילו יש סיכוי שמתוך שעמום אקנה דיאט קולה מהמכונה. זו תהיה שבת שבה הזדקנתי בעוד יום, במקום שבת שבה עבדתי על Reverse Aging.

בתמונה: לא אני, כי בחרתי להיות צעירה ולטפס איתם יחד, כך שהיינו צריכים להשאיר את התיק והטלפון בלוקר ולא הצטלמנו. היה כיף ולצערי לא נפלתי

ואתם, אילו התנהגויות של צעירים תוכלו לאמץ לחיי היום-יום שלכם?