הדרך הראשונה בחשיבותה להגיע למצב שבו הגוף מאט את תהליכי ההזדקנות היא להימנע מגורמים שהוכחו מחקרית כמאיצים את ההזדקנות.
מספר 1 – נוחיות-יתר
אם אתם מקפידים על ארוחות מסודרות ואף פעם לא רעבים, אתם מסכנים את הבריאות שלכם! אם בנוסף אתם לא יוצאים החוצה עם שיער רטוב ואף פעם לא קר לכם, הקשבתם לטיפים הלא נכונים של סבתא. אם בנוסף אתם יושבים רוב היום, ומזמן שכחתם איך הלב פועם בעוצמה בעת פעילות גופנית, אתם כנראה נמצאים במצב מסכן חיים הקרוי נוחיות יתר.
"אם יותר מדי קל לך, סימן שאת.ה בירידה" / עממי
כל אחד משלושת סמני נוחיות היתר הללו מצדיק פוסט נפרד, אך לעת עתה ניתן את תמצית המחקרים בנושא.
תת-תזונה אמנם מקצרת את החיים, אך מחקרים רבים מוכיחים כי דיאטה דלת קלוריות, וליתר דיוק דיאטה המכילה כ-30% פחות קלוריות, מביאה להפחתה משמעותית בייצור רדיקלים חופשיים, דלקות, תנגודת לאינסולין ומחלות דה-גנרטיביות. הוכחות לכך ניתנו במחקרים על תאי שמר, תולעת עגולה, זבוב הפירות, עכברים, חולדות ואפילו קופים. במחקר על הקופים הוכח כי שכיחות שינויים דמויי אלצהיימר במוחם של קופים שצרכו מצעירותם דיאטה מופחתת קלוריות הייתה נמוכה בהרבה מאשר אצל אלו שצרכו מזון על פי רצונם.
חשיפה לקור הוכחה כמגבירה את שכבת השומן החום מתחת לעור, שיש בדרך כלל אצל תינוקות ופעוטות. שכבת השומן החום היא שכבה של מיטוכונדריה, שנועדה במקור לשמור על חום הגוף כדי שהתינוק לא יקפא למוות. המיטוכונדריה היא אברונים קטנטנים בתוך התא שמשמשים להפקת אנרגיה ולחילוף החומרים, ובנוסף היא מאחסנת ושומרת על החומר התורשתי שלנו.
פעילות גופנית טובה לבריאות בשלל היבטים, אך בהקשר שלנו נאמר, כי הגוף מגיב לפעילות גופנית בשחרור חומרים אנטי-דלקתיים, נוגדי חמצון, והמוח אפילו מאיץ את גידולם של נוירונים חדשים. החדשות הטובות הן, שניתן להתחיל בפעילות גופנית בכל גיל. אתם עכשיו בגיל הכרונולוגי הצעיר ביותר תהיו בו אי פעם, כך שעדיף להתחיל עכשיו מאשר לוותר כליל.
מספר 2 – נזקים יטרוגניים
נזקים יטרוגניים הם נזקים שנגרמים לגוף שלנו כתוצאה מטיפול רפואי. נזקים יטרוגניים קיימים במספר רמות. הרובד הראשון והברור מאליו הם הנזקים שנגרמים לאנשים כתוצאה ישירה מהטיפול הרפואי. למשל, בישראל מתי מדי שנה כ- 6,000 בני אדם כתוצאה מזיהומים בבתי חולים[1]. על פי ניתוח תעודות הפטירה בישראל עולה כי בעשור שבין 2005-2014 נפטרו 1,892 בני אדם ממה שייתכן והוא רשלנות רפואית[2]. אולם, לא ניתן לייחס אמינות רבה מידי למידע זה, שכן איזה רופא יכתוב על תעודת הפטירה כי הפציינט שלו מת כתוצאה מרשלנות?
יחד עם זאת, נראה כי כמו בהיבטים רבים אחרים של החיים, הרובד הגלוי קטן הרבה יותר מהרובד הסמוי. הרובד הסמוי הוא רפואת יתר ואבחון יתר. במילים אחרות, כל אותם טיפולים אגרסיביים ומזיקים למחלות שהגוף יכול היה להתמודד איתן בעצמו או טיפול מיותר בתופעה גופנית זמנית שהיא כלל אינה מחלה.
רפואת יתר היא מוטיבציית יתר של הרופאים לטפל באמצעים חריפים בבעיות שייתכן והגוף יכול היה להתמודד איתן בכוחות עצמו. מדידות תכופות מדי הופכות כל "רעש" במערכת לאבחון של מחלה. האבחון הזה הוא לעיתים מדוייק, ולעיתים שגוי, אך הוא מכניס את האדם למשפך בלתי נמנע של טיפולים. לפעמים מדובר בתרופות מיותרות עם תופעות לוואי והשפעות ארוכות טווח מזיקות, ולעיתים בטיפולים אגרסיביים הכוללים קטיעת איברים ונזקים יטרוגניים.
בינואר 2019 אובחנתי עם גידול ממאיר קטן בבלוטת התריס, מסוג פפילרי. הגידול התגלה במקרה, לאחר שמספר שנים קודם לכן התגלתה קשרית לא ממאירה והתבקשתי לבצע מעקב אולטרסאונד אחריה אחת לשנה. בשנים האחרונות סרטן בלוטת התריס הפך למגיפה. קבוצת חוקרים מה-World Health Organization חקרה את העלייה במספר מקרי הסרטן המאובחנים בבלוטת התריס ב- 12 מדינות משנות העשרים ועד סוף שנות השמונים, וגילתה עליה של מאות אחוזים באבחון[3]. יחד עם זאת, לא נצפתה עלייה במוות מהמחלה, וכן לא ידועים גורמים סביבתיים (כגון קרינה) שעשויים להעלות את שיעור היארעות המחלה. מסקנתם של החוקרים היתה כי מקורה של מרבית העלייה היא באבחון יתר הנובע משיפורים בציוד האולטרסאונד והעלייה בשיעור הבדיקות. כלומר, כיום מאובחנים הרבה יותר מקרים שבעבר לא היו מתגלים, והחולה, שכלל אינה חולה, היה יכול לחיות בשלום עם הגידול עד גיל מאה ועשרים. בסה"כ הסיקו החוקרים כי בשני עשורים אובחנו ב- 12 המדינות שנבדקו 470,000 נשים ו- 90,000 גברים באבחון יתר של סרטן בלוטת התריס. רובם המכריע עברו הליך פולשני של כריתת הבלוטה וטיפול ביוד רדיואקטיבי. טיפולים אלה הפכו אותם לתלויים בתחליפי הורמונים לכל ימי חייהם, ולחלקם נגרמו נזקים יטרוגניים כתוצאה מהטיפול.
הניתוח שעברתי גרם לי לשיתוק במיתר הקול הימני. אחרי חודשים של עבודה קולית ודיקור הצלחתי להגמיש את המיתר הנותר כדי שיגיע כמעט עד למיתר המשותק. כך, בדיבור בטון חלש לא תשמעו כל הבדל, אבל כשאני מנסה להרים את הקול הוא עדיין לא יציב. זה אולי טוב לילדים שאני לא יכולה לצעוק עליהם, אבל מעצבן מאוד בשביל מישהי שמעבירה לא מעט הרצאות, ולעיתים הצרידות או הרעד בקול מתפרשים כהתרגשות. אני לא מתרגשת, אני פורחת על הבמה!
בתקופת ההחלמה ואימון המיתרים הרגשתי בעוצמה שהניתוח היה מיותר. מאחר ונותרה לי רק חצי בלוטה האנדוקרינולוגית רשמה לי תרופות, אבל אני סירבתי לקחת תרופות באופן כרוני. חוויתי די והותר רפואת-יתר. במקום זאת, יצאתי למסע אחרי התזונה המתאימה למצבי, שתביא אותי לאיזון (חצי) הבלוטה באופן טבעי.
בהמשך גם החלפתי אנדוקרינולוגית, לאחת הרופאות הנדירות במערכת הבריאות, שתומכת בגישת ה- watchful waiting במקום בגישת הכסת"ח הנפוצה. וזה מה שרשמה לי האנדו החדשה:
מספר 3 – פוזת-יתר
כן, אלה כל הדברים שאנחנו עושים למטרות חברתיות ולמעשה פוגעים בנו. כמה דוגמאות:
עישון – אין הרבה מה לחדש על נזקי העישון, שגורם ליותר מקרי מוות בעולם מכל גורם אחר, ומקצר את החיים בממוצע ב- 11 שנים.
הליכה על עקבים – נזקים לגב, לרגליים וליציבה יביאו אתכן היישר לחיקו החמים של הממסד הרפואי ובמשפך הידוע לשמצה לבדיקות וניתוחים. מי שרוצה להמשיך ללכת בגיל 70 כדאי לה לרדת מהעקבים כבר בגיל 40 (עדיף לפני…)
שעות עבודה ארוכות מדי – אני לא מדברת על אמנים ויוצרים שעובדים אל תוך הלילה כשהם נמצאים בזרימה מחשבתית ויצירתית, אלא על אותם עובדי היי-טק שנמצאים במשרד בשעות הערב המאוחרות רק כי ככה מצפים מהם, כשהם יודעים שהשעות האלה אינן יעילות. אולי תהיה מוערכים יותר בעבודה, אבל סטרס ויושבנות מקצרים את החיים במובן המילולי ביותר (פוסט על יושבנות אפשר למצוא כאן). חוצמזה, כל השעות שאתם במשרד הן שעות שאתם לא עם המשפחה, מפתחים קשרים חברתיים, תחביבים, או עוסקים בספורט, כלומר לא עושים משהו שבאמת מועיל ומשמח אתכם.
מוזמנים לשתף את המאמר עם חברים שעשויים לעשות לעצמם נזקים מיותרים, ואולי תעזרו להם להקדים תרופה (מניעתית) לתרופה (יטרוגנית).
חיככ