הזדקנות היא תהליך ניווני המוביל לתפקוד לקוי של רקמות הגוף ולמוות. קבוצת חוקרים מהרווארד בראשותו של פרופ' דיוייד סינקלייר, בחנו דרך לעקוף את סיבת ההזדקנות, שהיא הצטברות של רעש אפיגנטי ושינויים בדפוסי המתילציה בגנום. הרעש והשינויים הנילווים אליו מפריעים לביטוי של הגנים בתאי הגוף ומוביל לירידה בתפקודם.
בדצמבר 2020 פרסמו החוקרים מחקר פורץ דרך בתחום, במהלכו עכברים שסבלו מתהליך ניווני בעיניים ואיבדו את ראייתם "תוכנתו" מחדש להיות צעירים, וראייתם חזרה[1].
המחקר האחרון של סינקלייר התבסס על מחקר קודם של בלמונטה, שפורסם ב- 2016[2]. במחקר זה גילו החוקרים ארבעה גנים אצל עכברים, הגורמים להזדקנות מואצת. הוכח שהפעלת ארבעת הגנים הללו עשויה לגרום לתאים לאבד את הזהות ההתפתחותית שלהם, המאפיינים שגורמים, לדוגמא, לתא עור להיראות ולהתנהג כמו תא עור, ולחזור למצב דמוי תאי גזע. בלמונטה הפעיל את ארבעת הגנים הללו אצל העכברים למשך מספר ימים, ואז כיבה אותם חזרה, וזאת כדי לא לפגוע בזהות של התאים. העכברים הללו הזדקנו לאט יותר, והמרקרים האפיגנטיים שלהם היו כשל עכברים צעירים יותר. הבעיה היא שלטכניקה הזו יש גם חיסרון. מחקרים קודמים הראו שהפעלה ממושכת מדי של הגנים הללו גורמת לסיכון מוגבר לפיתוח גידולים.
במעבדה של סינקלייר, חיפשו דרך בטוחה יותר לגרום להתחדשות של תאים. הניסויים הוציאו את אחד מארבעת הגנים של בלמונטה המזוהה עם סיכון מוגבר להתפתחות סרטן, ונערכו עם שלושת הגנים הנותרים. שלושת הגנים הוחדרו לוירוס, שמאפשר גם "מתג הפעלה" = הוירוס מפסיק את פעולתו במתן תרופה ייעודית. מאחר ויונקים מאבדים עם הגיל את היכולת שלהם לחדש מרכיבים במערכת העצבים המרכזית, הוחלט לבדוק את הגישה בעצבי הרשתית של העין. הוירוס ניתן לעכברים שעברו היפרדות רשתית, מתוך מטרה לחדש את העצבים, דבר שבלתי אפשרי כיום בשום צורת טיפול אחרת. התוצאה היא שהעכברים הצמיחו מחדש את העצבים, ובממוצע הפרוצדורה הקטינה את מספר התאים המתים בכ- 71% ביחס לקבוצת הבקרה. במילים אחרות, הפעלה של הגנים החזירה לעכברים את ראייתם!
בהמשך הניסוי בוצע גם בעכברים מבוגרים אצלם חלה ירידה ניוונית בראייה או לחץ תוך עיני מוגבר, בדומה לגלאוקומה. גם בעכברים אלה נרשם שיפור בראייה והעיניים שלהם חזרו למצבן הצעיר לפני המחלה.
לאור הממצאים, אוניברסיטת הרווארד העבירה את הרישיון לטכנולוגיה לחברת לייף ביוסיינס, שכבר התחילה לבצע מחקרי בטיחות ראשוניים על מנת ליישם את הטכנולוגיה בבני אדם.
הניסויים האלה מוכיחים שאפיגנטיקה, כלומר הפעלה חיצונית של חלקים מהגנום שלנו, היא בעלת השפעה מרחיקת לכת על קצב ההזדקנות, עד כדי היפוך התהליך. בינתיים, יש דרכים מגוונות להפעיל או לכבות את הגנים שלנו, למשל באמצעות טיפול בקור או צומות.
