מַרְבֶּה נְכָסִים – מַרְבֶּה דְּאָגָה / מסכת אבות, פרק ב'
מינימליזם, או צמצום מרצון, היא דרך חיים הצוברת תאוצה, ובאופן כללי היא אומרת להחזיק בבעלות על כמה שפחות חפצים.
הקשר בין מינימליזם לבריאות אינו אינטואיטיבית במבט ראשון.
למה? קודם כל, כי עוד לפני שלמדנו לדבר אנחנו נמצאים מדי יום תחת מתקפת פרסומות בלתי פוסקת. אמנם כל פרסומת מנסה למכור לנו משהו אחר, אבל המסר הכללי של כולן הוא אחד: רק עוד מוצר אחד ישפר את איכות חייך בדרך זו או אחרת.
סיבה נוספת, למתקדמים, לכך שהקשר בין מינימליזם ובריאות אינו אינטואיטיבי הוא הקשר הסטטיסטי (שאכן קיים במחקר) בין הכנסה ואריכות ימים, והמסקנה הבלתי נמנעת שעשירים קונים עם הכסף הזה מוצרים שעוזרים להם להישאר בסביבה יותר זמן.
שתי הנקודות האלה כל כך מוטמעות בנו, ולכן אני אפריך אותן בהמשך הפוסט, אחרי שאדבר על היתרונות של מינימליזם.
ההתנסות הראשונה שלי במינימליזם התחילה בארון הבגדים. לפני כשבע שנים ירדתי קצת במשקל והייתי צריכה בגדים חדשים. הארון שלי באותה תקופה היה נראה כמו ארון סטנדרטי של אישה: מאות פריטים דחוסים, כמות עד כדי קימוט, חלקם לא מתאימים לי משלל סיבות, חלקם לא מתאימים יותר להיקרא בגדים, חלקם סתם מזכרות.
זה כבר היה בלתי נסבל. הרגשתי מגוחכת לעמוד מול הארון המלא ולהגיד אין לי מה ללבוש. כבר אז לא יכולתי לסבול להיות קלישאה.
אז גיגלתי קצת, וגיליתי את פרוייקט 333. זה אומר שאחת לשלושה חודשים את (*השימוש בלשון נקבה לצרכי נוחות בלבד. מינימליזם אינו מפלה בין מגדרים) מוציאה את כל הבגדים מהארון, ומכניסה אליו רק 33 פריטים שישמשו אותך לשלושת החודשים הקרובים. כל שאר הפריטים שכרגע לא בעונה, לא במידה או לא במודה מועברים לאחסון.
מרגע שעשיתי את זה, כאילו נדלקה לי מנורה מעל הראש. סידרתי את הארון ככה שרוב הפריטים יתאימו זה לזה. כולם היו בדיוק במידה שלי, בטעם הנוכחי שלי, לאף אחד לא היה מחשוף גדול מדי, כולם היו מגוהצים וחיכו לי בבוקר כמו חיילים. זמן ההתלבשות שלי בבוקר התקצר מ- 20 דקות לדקה. כשעברנו דירה כבר לא הייתי צריכה בחדר מקום לארון גדול. ארון של שתי דלתות מספיק לי ולבן הזוג.
אחרי החוויה הזו הסדר עבר גם לארונות של הילדים, לארון המטבח, למגירה הזו של התרופות שהתגלו בה תרופות שתוקפן פג במלחמת לבנון הראשונה, ולמעשה לכל מקום בבית.
אח"כ סידרתי את תיבת המייל, למשל מחקתי את המיילים הטורדניים מרשימות תפוצה של דברים שלא מקדמים אותי כמו חנויות בגדים.
אל החלק הקשה ביותר הגעתי בסוף: מינימליזם בלו"ז שלי. במידת האפשר אותו אני מנסה לנקות מהסחות דעת, ולהשאיר בו רק דברים שמייצגים את סדר העדיפויות הנוכחי שלי.
אז כשאני מפנה זמן לכתוב את הפוסט הזה, כנראה שאני רואה בו ערך רב, לעצמי ולעולם.
בקיצור, יש בלי סוף סיבות שאנשים בוחרים במינימליזם, נגיד שאלה העיקריות:
- פינוי מקום מנטלי – מינימליזם מאפשר לך למקד את הזמן ותשומת הלב שלך בדברים שבאמת חשובים לך בחיים. במקום לחשוב על מה הילדים ילבשו את מפנה זמן לחשוב איך לקדם אותם להיות בני אדם מאושרים, בריאים וחיים במלוא הפוטנציאל שלהם.
- חיסכון כספי ישיר – קנייה של פחות חפצים. אבל זה לא רק זה. כשיש לך פחות חפצים את צריכה פחות מקום אחסון, את לא קונה עוד קרש למטבח כי שכחת שכבר קנית כי הקרש הקודם התחבא מתחת למחבת שמתחת לסיר הגדול, יש פחות סיכוי שתקני פריט לבוש שהוא ככה-ככה, כי אז הוא לא ייכנס ל -33 הנבחרים שלך.
- חיסכון כספי עקיף – פחות זמן של עיסוק בקניות, סידור חפצים בבית וניקוי אבק מ- 500 כלי מטבח מיותרים זה אומר יותר זמן לדברים אחרים: לבשל בבית במקום להזמין, לנקות בעצמך במקום לקחת מנקה, לשבת עם הילדים ללמוד במקום להזמין להם מורה פרטי, ואפילו ליצור הכנסה נוספת.
- סיבות אקולוגיות – תעשיית הבגדים היא התעשייה השנייה המזהמת ביותר בעולם. מספיק להיכנס לכל סניף של ביגודית כדי להבין את גודל הטרלול שהאנושות הובילה אליו עם הנושא של בגדים.
- סיבה רוחנית – בסוף, אם אין את הסיבה הזו מאוד קשה להתמיד ביישום של מינימליזם לאורך זמן. אנשים שחווים מינימליזם תקופה מסויימת מתחילים להבין, כי אין גבול לרדיפה אחרי עוד ועוד מוצרים. זה פשוט חבית בלי תחתית. אם נמשיך להסתכל באסוס אף פעם לא נהיה מרוצים מהבגדים שכבר יש לנו בארון. מינימליזם אמיתי זה למצוא את הנתיב הפנימי לאהוב את מה שכבר יש לך במקום לחוות להמשיך לחפש עוד ועוד. זה השלמה ושביעות רצון במקום FOMO מתמיד.
ואכן, המחקר מראה כי יש קשר חד משמעי בין אורח חיים מינמליסטי ורווחה אישית. במטה-אנליזה שפורסמה בשנת 2020[1] נבדקו ארבעה מחקרים קודמים בנושא. המחקרים מצאו כי מי שאימצו אורח חיים מינימליסטי מרצון מדווחים על רמות גבוהות יותר של אושר ושביעות רצון מהחיים. הקשר גם נמצא כהולך ומתחזק: ככל שאורח החיים יותר מינימליסטי, כך שביעות הרצון מהחיים עולה.
ההסבר שנתנו החוקרים לתופעה הוא על ידי מילוי הצרכים הפסיכולוגיים, ומוסברת באמצעות תיאוריית ההגדרה העצמית. מינימליזם מרצון מביא לתחושה של אוטונומיה, יכולת אישית, וקשרים חברתיים.
זה מאוד הגיוני: המרדף אחר עוד ועוד חפצים הוא מירוץ שאינו נגמר. לעיתים קרובות הוא נועד כדי "לשקף" לחברה את "מי שאנחנו באמת", כלומר מעיד על צורך באישור מבחוץ. כשאנחנו פחות קונים יש לנו יותר שקט, פחות צורך באישור מהסביבה, ויותר זמן ואנרגיה ליצירת קשרים חברתיים.
במחקר אחר שבדק את ההשפעה של אורח חיים אקולוגי על רווחה אישית[2], נמצא שאנשים המאמצים אורח חיים של פשטות מרצון מטעמים אקולוגיים, אינם מרגישים "הקרבה". להיפך, הם מדווחים על שביעות רצון גדולה יותר מהחיים באופן כללי. ההסבר הוא שחיים על פי צו המצפון מספקים יותר מחיים שמעמידים את החומריות כמרכז הקיום.
אוקיי, אז נניח שהשתכנעתם שהקטנת צריכה, ובעיקר הקטנת המחשבות על צריכה, עשויות להגדיל את שביעות הרצון שלכם מהחיים. מה בדבר הטענה השנייה שמי שמרוויח יותר חי יותר שנים?
ובכן, הטענה הזו נכונה, אך לא מאוד חזקה. מחקר שפורסם בשנת 2021[3] עקב אחרי 7,000 אמריקנים במשך 27 לצורך השאלה הזו. מסקנתם היתה כי עלייה של 139,000 דולר בהון העצמי באמצע החיים מגדילה ב- 1% את תוחלת החיים.
עכשיו, עלייה של 1% היא כן משמעותית לדעתי, אבל שימו לב לנקודות הבאות:
- העלייה בתוחלת החיים עם העלייה בשכר או בהון העצמי מוסברת על ידי השקעה במזון טוב יותר ושירותי בריאות טובים יותר, לא על ידי קנייה של עוד ועוד נעליים/תכשיטים/מכוניות/כל מוצרי הצריכה שבעולם.
- הטור הזה מעודד למינימליזם בצריכה. אנחנו בעד להרוויח יותר, אבל זה שאתם מרוויחים יותר לא אומר בהכרח שאתם צריכים לבזבז יותר על מוצרי צריכה.
- להיפך, ככל שאתם מקטינים את ההוצאות על בגדים ושטויות ככה יישאר לכם יותר פנאי מנטלי וכסף להשקיע במזון בריא, פעילות גופנית ושירותי רפואה.
ההחלטה האישית שלי לקראת חגי נובמבר
אז את כל התיאוריה הזו אני מכירה מצויין, ואפילו יישמתי לא רע במשך תקופה ארוכה.
בשנה וחצי האחרונות קצת פחות. למה? יש לי תירוץ נהדר. כי כל צרכי הלבוש שלי השתנו, אם בעבר לבשתי לעבודה בעיקר חליפות שני חלקים, אז בשנה וחצי האחרונות עברתי לג'ינס ואז למכנסי שנטי בנטי. עברתי מנעלי עקב לסניקרס ואז לנעליי ביירפוט. אני עושה הרבה יותר ספורט, וגם זה מצריך אביזרים. אפילו הטעם שלי בתכשיטים השתנה.
בקיצור, אני מרגישה ממקור ראשון שהקניות מכרסמות בזמן הפנוי שלי ומעסיקות את המחשבות הרבה מעבר למה שהייתי רוצה. לכן, החלטתי לחתוך את זה, ורגע לפני ימי המרדף של נובמבר אני מכריזה על שנה ללא קניות מסוג ביגוד / הנעלה / אקססוריז.
אשוב לדווח.
מאמר רהוט ומעניין, תודה!