הארכה של תוחלת החיים בבריאות טובה היא מטרה אישית ואוניברסלית. אין צורך לפרט מדוע כמעט כל אדם משתוקק לשמר את נעוריו, בריאותו ומרצו, ולזכות לראות את ניניו וחימשיו. בריאות היא הכר שעליו יושבים כל ההישגים האחרים בחיים.
בד בבד, ככלכלנית יצא לי לחשוב לא מעט על ההיבטים הכלכליים של Reverse Aging, כפי שמדובר עליה בבלוג. קרי, לא הארכת סופם של החיים בבריאות רעועה, אלא יצירת יותר שנים בבריאות טובה ובגוף צעיר במרכז החיים.
היום, אני משוכנעת כי המטרה האוניברסלית הזו היא בעלת התשואה הכלכלית הגדולה ביותר לאנושות. בוודאות יותר מכל ההשקעה בפתרון מחלה ספציפית, ואולי יותר מכל ההשקעות האנושיות האחרות, כולל תשתיות, רכב אוטונומי ובינה מלאכותית. כשם שבאופן פרטי בריאות היא הכר עליו יושבים כל ההישגים האחרים בחיים, כך באופן אוניברסלי על יותר שנות בריאות יישבו ההישגים האנושיים בעתיד.
במחקר שפורסם בינואר 2021[1] ניסו שלושה חוקרים מהרווארד, אוקספורד ולונדון ביזנס סקול (ביניהם ידידנו דיוויד סיקלייר), לאמוד את בדיוק את זה: מה התועלת הכלכלית של הארכת תוחלת החיים הבריאה. השלושה אספו נתונים על השוק האמריקני. בארה"ב תוחלת החיים עומדת על 78.9 שנים, אך תוחלת החיים בבריאות טובה עומדת על 68.5 שנים.
החוקרים כינו "תסמונת סטולדברג" את התופעה של הארכת החיים ללא שינוי בקצב ההזדקנות. סטולדברג היה דמות בסיפורו של ג'ונתן סוויפט משנת 1726. סטולדברג הוא בן אלמוות, אך גופו מתבגר ומזדקן כמו כולם, כך שמצב בריאותו הולך ומדרדר. מטרת הסיפור היתה לתאר את הרוע בחיי נצח ללא נעוריי נצח.
המטרה של החוקרים היא לבחון תרחיש אחר, שבו אנשים נשארים במצב בריאות טוב יותר לאורך זמן רב יותר. הם קראו לכך "תסמונת דוריאן גריי". דוריאן גריי, אף הוא דמות ספרותית, הוא פרי דמיונו של הסופר אוסקר ויילד. גריי מצייר דיוקן של עצמו, והפלא ופלא הדיוקן מזדקן והוא עצמו נשאר צעיר עד יום מותו.
פונקציית המטרה שלנו, אם כך היא לא סתם יותר שנות חיים, אלא יותר שנות חיים בבריאות טובה.
הגרף מתוך המחקר ממחיש את הנקודה. המצב הנוכחי הוא הקו הכחול. הקו הצהוב מייצג את "תסמונת סטולדברג". אנחנו שואפים להגיע לקו האדום!
במחקר עלה, כי אנשים מוכנים לשלם פי 2 עד פי 3 יותר עבור כל שנת חיים בריאה מאשר עבור כל שנת חיים באופן כללי. ככל שאנשים מבוגרים יותר כך הם מוכנים לשלם יותר עבור כל שנת חיים בריאה.
היבט נוסף שנבדק היא מוכנות של אנשים לשלם עבור הפחתה של מחלות מסויימות, לעומת עבור הישארות במצבם הנוכחי בגיל 75. גם כאן, המחקר העלה כי אנשים מוכנים לשלם יותר עבור הישארות במצבם הנוכחי מאשר עבור צמצום הסיכון לחלות בכל המחלות המיוחסות לגיל גם יחד: סרטן, מחלות לב, דמנציה וסכרת.
ממצאי המחקר הם מהממים: במצטבר, תושבי ארה"ב מוכנים לשלם עבור שנת חיים בריאה אחת סכום מצרפי של 37.6 טריליון דולר!!
מה יכול להסביר את הערך העצום המגולם בהארכת של שנות חיים צעירות ובריאות?
- הפחתת הנטל על מערכת הבריאות – בארה"ב ההוצאה השנתית לבריאות של גבר מעל גיל 65 עומדת על כ- 11 אלף דולר, לעומת כ- 4 אלפים לגבר בין הגילאים 45-54[2].
- הגדלת התל"ג – הארכת זמן חיים בריא וצעיר יכולה להוסיף שנות עבודה, שיקדמו את הכלכלה. בישראל תוחלת החיים הממוצעת עומדת היום על 82.6 שנים. מתוכן, האדם הממוצע לומד 12 שנות לימוד, 3-4 שנים באוניברסיטה, 3 שנים בצבא, ופורש בגיל 65. כלומר, כ- 15-16 שנות הכשרה, לא כולל דוקטורנטים וסטודנטים נצחיים, עבור כארבעים שנות עבודה. בערך שנת הכשרה אחת עבור כל שנתיים עבודה. אם שומרים על כ- 17 שנות פרישה, אך מאריכים את שנות העבודה, אזי כל שנת הכשרה הופכת ליותר שנות עבודה, כלומר יותר יעילה (לדעתי גם אפשר לקצר מאוד את ההכשרה באוניברסיטאות ולייעל את השנים הרבות שבהן הילדים משתעממים בבית הספר ומאבדים את הסקרנות הטבעית שלהם, אבל זה לפוסט אחר).
- הגדלת ההכנסה הפנויה – ברמת האינדיבידואל מתוך סך שנות החיים ישנן כארבעים שנים שבהן האדם עובד, שצריכות לתמוך בכ- 42 שנות חיים של אי-עבודה. אם שנות העבודה יהיו ארוכות יותר ביחס לשנות אי עבודה, הרי שרמת החיים לאורך כל השנים במצטבר תעלה.
- הארכה עקיפה של תוחלת החיים – אני יודעת מה אתם חושבים, אבל יותר שנות עבודה זה לא מוות. להיפך. למעשה, במקרים רבים יציאה לפנסיה היא קטלנית. קטלנית לא כדרך ביטוי, אלא קטלנית באמת. מחקר אחר שבוצע על עובדי חברת הנפט של השווה בין הפורשים בגיל 55 לפורשים בגיל 65. הפנסיונרים המוקדמים, בהגיעם לגיל 65 היו בעלי סיכון של 37% יותר למות בהשוואה לפורשים בגיל 65.[3]מחקר אחר על קרוב ל- 3,000 אמריקאים מצא ששנת עבודה נוספת אחרי גיל 65 מגדילים את סיכויי ההישרדות הממוצעים שלהם ב- 11%, וזה אחרי שמורידים את השפעתם של משתנים מתערבים כמו בריאות לפי הפרישה, השכלה ומצב כלכלי.[4] כלומר, יותר שנות עבודה הן יותר שנים של יצירה, התפתחות ותחושת מסוגלות. עבודה שומרת על האנשים פעילים ומעורבים חברתית, מה שמעכב את הדעיכה הפיזית והמנטלית שלהם. בעולם התעסוקה של שנת 2021 יש לאנשים הרבה יותר אפשרויות מכל נקודה קודמת בהיסטוריה, לא משנה מה גילם.
- היבטים רגשיים – רובנו זוכרים לטובה את התקופה שהיינו צעירים, מתרפקים על המראה הצעיר, הבריאות, המרץ, חדות המחשבה. מתגעגעים להקשרים החברתיים שנהנינו מהם בגיל הנעורים, לתחושה שהכל פתוח. רוצה לומר, מעבר לכל ההקשרים הכלכליים, לתחושה סובייקטיבית של נעורים יש גם תועלות רגשיות וחברתיות ענפות.
מעניין!