נכון, אי אפשר לעצור את הזמן, אבל היום כבר אפשר לומר כי מדעית, בהחלט ניתן להאריך אותו. תוחלת החיים האנושית אינה מספר קבוע מראש, לא ברמת הפרט ולא ברמת המין. לראייה, תוחלת החיים הממוצעת עלתה מכ- 25 שנים בממוצע בתקופת האימפריה הרומית לכ- 65 שנה באמצע המאה העשרים.
כיום תוחלת החיים בישראל היא 80.7 לגברים ו- 84.2 לנשים, והיא עולה בשנתיים וחצי בכל עשור. בהתחשב בעובדה שהגנים שלנו לא התפתחו בשבעת העשורים האחרונים, קיבלנו הוכחה נחרצת לעוצמת ההשפעה של הגורמים הסביבתיים על תוחלת החיים.
הנקודה המעניינת יותר והמדוברת פחות היא, שכולנו שואפים למקסם לא רק את תוחלת החיים, אלא את "תוחלת החיים הבריאה". כלומר, את משך הזמן בו אנחנו חיים בלי מחלות הקשורות לזקנה. אנחנו לא שואפים לחיות עוד עשרים שנים במוסד סיעודי, אלא עוד עשרים שנים שבהם נוכל להמשיך ליהנות מהחיים, לטייל, לעבוד, לעשות יוגה, לרוץ מרתונים או לכתוב בלוגים (כל אחד ומה שעושה לו את זה, לא שופטת).
הארכת תוחלת החיים הבריאה עוברת דרך האטה של תהליכי ההזדקנות בגופנו, שכן הגיל מהווה גורם סיכון מספר אחת לשלל בעיות רפואיות ומחלות סופניות לא עלינו.
מה שגילה המדע הוא, שכל אחד מאיתנו מזדקן בקצב אחר במקצת, קצב שזכה לכינוי "שעון ביולוגי". קצב הזדקנות שונה מוביל ל"גיל ביולוגי" שונה. אם ניקח לדוגמא אישה שחיה על פני האדמה כבר 45 שנים, אבל הגיל הביולוגי שלה הוא 40, אז היא תהיה חשופה לסיכוני הגיל של גיל 40, ולא לאלה של גילה הכרונולוגי. למשל, הסיכון שלה ללקות בסרטן שד חודרני יעמוד על כ- 250 מתוך 100,000 במקום כ- 350 מתוך [1]100,000.
באופן כללי, אם אתם ב- 5% העליונים של האנשים שמזדקנים הכי מהר, הסיכון שלכם למות מכל סיבה שהיא הוא כפול מהממוצע בקבוצת הגיל שלהם. מנגד, אם אתם ב- 5% של האנשים שמזדקנים הכי לאט, הסיכון שלכם למות יורד לחצי. ככלכלנית, אני חייבת לציין כאן שקשה לי לראות איזו השקעה בחיים יכולה לשאת תשואה גבוהה יותר (על התועלת הכלכלית של הארכת תוחלת החיים הבריאה כאן).
ממה מושפע הגיל הביולוגי? מסינרגיה של תהליכים ביוכימיים בגופנו, בראשם שינויים בדפוסי המתילציה, רדיקלים חופשיים, עומס חמצוני, התקצרות הטלומרים, מוטציות, תנגודת לאינסולין, צבירת חלבונים וגליקציה[2].
ישנן מספר שיטות לכימות הגיל הביולוגי, המתקדמת שבהן היא באמצעות מדידה של דפוסי המתילציה בגנום (תוכלו לקרא על זה כאן). השאלה שכדאי לשאול כבר בשלב המוקדם הזה היא האם דפוסי המתילציה הללו, אותו שעון ביולוגי, הוא עניין מולד הטבוע ב- DNA שלנו, או שניתן לתמרן את השעון הביולוגי באופן שיתקתק יותר לאט. הרי אם אין מה לעשות בנדון אין ממש טעם לבזבז זמן בקריאת בלוג בנושא.
העובדה שהבלוג חי וקיים עושה ספוילר לתשובה, אבל בואו נבין את זה קצת יותר לעומק. המתילציה היא מכלול של תהליכים ביוכימיים המשנים את הפעילות של DNA מבלי לשנות את הרצף שלו. מבנים שנקראים קבוצות מתיל מורכבים על חלקי גנום לאורך ה- DNA. אלה יכולים "לכבות" גנים ספציפיים לאורך ה- DNA, ולאחר מכן גם "להדליק" אותם שוב.
באופן כללי, המדע העוסק בכיבוי והדלקת גנים נקרא אפיגנטיקה. ככל שמתבגרים המתילציה משתנה באופן ניתן לחיזוי, אך בקצב שונה מאדם לאדם. כך, קצב תקתוק השעון הביולוגי שלנו מושפע לא מה- DNA שלנו, אלא גם משורה של גורמים סביבתיים. על פי החישובים שערך פרופ' דיוויד סינקלייר (תוכלו לקרא עוד על המחקר שלו כאן), עד כ- 80% מקצב ההזדקנות נובע מגורמים סביבתיים. הגורמים הללו כוללים דברים כמו צום (קראו כאן), הפחתת סטרס, פעילות גופנית, תוספי תזונה, שינה, קשרים חברתיים, יצירתיות ושמחה. כן, הבנתם נכון, יצירתיות ושמחה משפיעים על הגנים שלנו, ולא להיפך. מוזמנם לראות קומיקס בנושא שהכינו במעבדה של סינקלייר.
אני מאמינה בפרואקטיביות. כיום הארכת תוחלת החיים הבריאה וחיים בבריאות מיטבית נמצאים בהישג יד, וזו האחריות האישית שלנו להגיע למידע ולאמץ אותו. המטרה של הבלוג היא לשתף בידע, בעברית ובשפה קלה (ככל האפשר), ולצאת להרפתקה משותפת לחשיפת עוד ועוד כלים מתוך ארגז הכלים שהמדע גילה עד כה, ידע שיאפשר לכל אחד מאיתנו את מיצוי הפוטנציאל האנושי שלו.
